ילדות בקיבוץ

נולדתי בקיבוץ בשנות ה 80, בימי הלינה המשותפת והקיבוץ השיתופי, ימי חדר האוכל העליזים והשינה רחוק מהבית לצד החברים לספסל הלימודים, ולשמחתי חווית הילדות שלי הייתה של נעורים אין סופיים, של ילדות תמימה וחופשית, ושל שיטוטים יחפים בין הנופים היפים של העמק. חוויה מעצבת חיים שיצקה לתוכה עצמאות מגיל קטן וכמעט אפסי, בניגוד למה שתכנן הטבע (כי מי בכלל יכול לדמיין היום עולם שבו תינוק לא ישן לצד הוריו?) אבל בהתאם למה שהחברה השיתופית האמינה וסללה בו את הדרך, ולמרות שלאורך השנים נשמעו הרבה מאוד קולות ביקורתיים יותר ופחות על הדרך המאוד מסוימת הזו, לי הייתה חוויה מוגנת וחיובית שיצקה לתוכי המון חופש ומרחב ולימדה אותי עצמאות מהי.

קשה עד בלתי אפשרי לנתק אדם משורשיו, אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו טבועים ומוטמעים היסודות הראשוניים שהסביבה יצקה אל תוך חייו, וגם כיום, אחרי כמעט 20 שנה שאני גרה הרחק מהבית בו נולדתי, אני יודעת שההשפעות של המקום בו נולדתי ובו גדלתי תמיד יהיו חלק ממני ויחלחלו למנעד רחב של תחומים נוספים בחיי.

כשהקמתי את המותג, בימיו הראשונים הייתי מוצאת את עצמי כמעט "מתנצלת" על הרצון שלי לעשות בגדים יפים, מיוחדים, שעומדים בניגוד כמעט גמור לחברה בה גדלתי ושאסתטיקה הייתה מתוך חשיבה פרקטית ולא כערך לשאוף אליו ולשים עליו דגש, ולאורך השנים מצאתי את עצמי מתרחקת מהמקומות והתפיסות שגדלתי לתוכן ויוצרת לעצמי את השביל שרוצה לצעוד בו, משרטטת את קווי היופי והאסתטיקה שמצאתי את עצמי נמשכת אליהם ומשאירה מאחור תפיסות שהגבילו וכרכו אותי סביבן.

ולצד זאת, אני אסירת תודה על הזכות לעבור חווית חיים שכזו, בעולם שהלך ונעלם, שהעניק לי חוויה שהיום כמעט בלתי אפשרי לדמיין אותה אבל בזמנו נראתה הגיונית לגמרי, ולצד הרבה מאוד נוקשות וניסיון למקם את כולם בתוך המסגרת, גם העניקה לי חופש ויצירתיות להיות האדם שגדלתי אליו.